הידוע גם בשם משי *Shuliang* או משי *Liang*, בד זה עשוי ממשי תות עץ השזור לבסיס מארג -לנו. הוא עובר תהליך הכולל צביעה עם מיץ פקעות *Shuliang* (dioscorea/בטטה בר), ציפוי בבוץ נהר מהדלתא של נהר הפנינה וייבוש- חוזר בשמש. השם במקור נקרא "Xiangyunsha" (מילולית "משי ענן מרשרש") בשל הצליל המופק מחיכוך במהלך הבלאי, השם התפתח מהומופון; הוא מוכר כמורשת תרבותית לא מוחשית לאומית. טכניקות הליבה שלו-ריפוי-שמש (*shailiang*) וציפוי-בוץ (*guowu*)-ממנפים את התגובה בין טאנינים בפקעת *Shuliang* ליוני ברזל בבוץ הנהר כדי ליצור גימור שחור מבריק ודפוסי אקארד נושמים. הבד מוערך בשל היותו קריר ונושם,{10}מתייבש מהיר ועמיד מאוד.
המלאכה מתחקה אחר שורשיה לתיעוד שושלת טאנג של צביעת *שוליאנג*, עם ייצור-בקנה מידה גדול של משי *ליאנג* החל בננהאי בתקופת שלטונו של דאוגואנג של שושלת צ'ינג. עד 1915, טכניקת האריגה של -לנו הבשילה; משפחת צ'נג מ-Xiqiao שיכללה את תהליך הג'קארד כדי ליצור דפוסי "עיניים מעוותות" ייחודיות. בתחילת העידן הרפובליקני, דלתת נהר הפנינה ייצרה למעלה משני מיליון ברגים של משי *ליאנג* מדי שנה, המהווים 80% מיצוא המשי של המחוז. טכניקות הצביעה והגימור נרשמו כמורשת תרבות לא מוחשית לאומית בשנת 2008, בעוד שטכניקות האריגה הוגדרו כמורשת תרבות בלתי מוחשית של העיר פושאן בשנת 2015. מאמצי שימור מודרניים-מונעים על ידי פיתוח בסיסי תיירות תרבותית (כגון פארק Yunsha Rultagy, Xinsha Herunsha C&D) של ציוד חכם, ושיתופי פעולה בין{11}}מגזרים בעיצוב-הגבירו את יכולת הייצור ליותר מ-15 מיליון מטרים עד 2024. היישומים התרחבו לריהוט ביתי ולמוצרים יצירתיים-תרבותיים; במיוחד, ביריד ה-ICIF של שנזן (International Cultural Industries Fair) 2026, הבד שולב עם דפוסי רקמה של Zhuang Brocade ו-Yao כדי ליצור מגוון מגוון של מוצרים יצירתיים-תרבותיים.
